THE INTERNATIONAL BILL OF HUMAN RIGHTS With Multilingual UDHR

 
 
International Covenant on Civil and Political Rights | International Covenant on Economic Social and Cultural Rights
 
   

 

 

 

 

 

 

FL

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

HEBREW

NATIVE TO : IsraelWest BankGaza Strip;used globally as a liturgical language for Judaism

 

 

HEBREW COMMANDMENTS | II |

UDHR GALLERY

Click on The BLUE Panel To Open or Close The UDHR

 

MORE Translations

 

HEBREW Universal Declaration Of Human Rights

Usage By Country
Official Language: Israel

Home Speakers: United States of America

 
Native speakers
5.3 million as L1 (not all native)  (1998)
as L1 or L2 by all 7.4 million Israelis

 

Total Speakers 75.000.000 (1995) 

Official language in
 Israel

 

Recognised minority language in
 Poland

 

 

Background 
It belongs to the Afro-Asiatic family, Semitic group, north-western (or Canaanitic) subgroup, and is spoken by 4.5 million people in Israel. 500,000 are second language speakers. Some who use it as primary language now in Israel, learned it as their second language originally. Classical Hebrew is the religious language of Judaism and has a century-old literary tradition. It is the language (Ancient Hebrew) in which most of the Old Testament of the Bible was written. Mishnaic or rabbinical Hebrew, dating from about 200 AD, succeeded Ancient Hebrew since it was more adaptable to practical use. However, as an everyday language (both written and spoken) Hebrew was revived only during this century with the establishment of the State of Israel. The renaissance of the language may be ascribed to a large extent to the efforts of Eliezer ben Yehudah, who devoted his life to the revival of the language, and at the same time adapted it for modern use through the introduction of thousands of modern terms. The vocabulary of Modern Hebrew is based on the ancient language, whereas the syntax on Mishnaic Hebrew. English words of Hebrew origin include amen, hallelujah, sabbath, rabbi, cherub, seraph, kosher, manna, shibboleth, and behemoth. 
rd markings that reflect established social relationships. 

 

HEBREW

HEBREW UDHR

The Universal Declaration of Human Rights

 

הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם

הואיל והכרה בכבוד הטבעי אשר לכל בני משפהת האדם ובזכויותיהם השוות והבלתי נפקעות הוא יסוד החופש, הצדק והשלום בעולם.

הואיל והזלזול בזכויות האדם וביזוין הבשילו מעשים פראיים שפגעו קשה במצפונה של האנושות; ובנין עולם, שבו ייהנו כל יצורי אנוש מחירות הדיבור והאמונה ומן החירות מפחד וממחסור, הוכרז כראש שאיפותיו של כל אדם.

הואיל והכרח חיוני הוא שזכויות האדם תהיינה מוגנות בכוח שלטונו של החוק, שלא יהא האדם אנוס, כמפלט אחרון, להשליך את יהבו על מרידה בעריצות ובדיכזי.

הואיל והכרח חיוני הוא לקדם את התפתחותם של יחסי ידידות בין האומות.

הואיל והעמים המאוגדים בארגון האומות המאוחדות חזרו ואישרו במגילה את אמונתם בזכויות היסוד של האדם, בכבודה ובערכה של אישיותו ובזכות שווה לגבר ולאשה; ומנוי וגמור אתם לסייע לקדמה חברתית ולהעלאת רמת החיים בתוך יתר חירות.

הואיל והמדינות החברות התחייבו לפעול, בשיתוף עם ארגון האומות המאוחדות, לטיפול יחס כבוד כללי אל זכויות האדם ואל חירויות היסוד והקפדה על קיומן.

הואיל והבנה משותפת במהותן של זכויות וחירויות אלה הוא תנאי חשוב לקיומה השלם של התחייבות זו.

לפיכך מכריזש העצרת באזני כל באי העולם את ההכרזש הזאת בדבר זכויות האדם כרמת הישגים כללית לכל העמים והאומות, כדי שכל יחיד וכל גוף חברתי ישווה תמיד לנגד עיניו וישאף לטפח, דרך לימוד וחינוך, יחס של כבוד אל הזכויות ואל החירויות הללו, ולהבטיח באמצעים הדרגתיים, לאומיים ובינלאומיים, שההכרה בעקרונות אלה וההקפדה עליהם תהא כללית ויעילה בקרב אוכלוסי המדינות החברות ובקרב האוכלוסים שבארצות שיפוטם.

סעיף א.

כל בני אדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחוה.

סעיף ב.

כל אדם זכאי לזכויות ולחרויות שנקבעו בהכרזש זו ללא הפליה כלשהיא מטעמי גזע, צבע, מין, לשון, דח, דעה פוליטית או דעה בבעיות אחרות, בגלל מוצא לאומי או חברתי, קנין, לידה או מעמד אחר.

גדולה מזו, לא יופלה אדם על פי מעמדה המדיני, על פי סמכותה או על פי מעמדה הבינלאומי של המדינה או הארץ שאליה הוא שייך, דין שהארץ היא עצמאית, ובין שהיא נתונה לנאמנות, בין שהיא נטולת שלטון עצמי ובין שריבונותה מוגבלת כל הגבלה אחרת.

סעיף ג.

כל אדם יש לו הזכות לחיים, לחרות ולבטחון אישי.

סעיף ד.

לא יהיה אדם עבד או משועבד; עבדות וסחר עבדים יאסרו לכל צורותיהם.

סעיף ה.

לא יהיה אדם נתון לעינויים, ולא ליחס או לעונש אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים.

סעיף ו.

כל אדם זכאי להיות מוכר בכל מקום כאשיות בפני החוק.

סעיף ז.

הכל שווים לפני החוק וזכזאים ללא הפליה להגנה שווה של החוק. הכל זכאים להגנה שווה מפני כל הפליה המפירה את מצוות ההכרזש הזאת ומפני כל הסתה להפליה כזו.

סעיף ח.

כל אחד זכאי לתקנה יעילה מטעם בחי הדין הלאומיים המוסמכים נגד מעשים המפירים את זכויות היסוד שניתנו לו על פי החוקה והחוקים.

סעיף ט.

לא ייאסר אדם, לא ייעצר ולא יוגלה באופן שרירותי.

סעיף י.

כל אדם זכאי, מתוך שויון גמור עם זולתו, למשפט הוגן ופומבי של בית-דין כלתי תלוי וללא משוא פנים בשעה שבאים לקבוע זכויותיו וחובותיו ולברר כל אשמה פלילית שהובאה נגדו.

סעיף יא.

1. אדם שנאשם בעבירה פלילית חזקתו שהוא זכאי, עד שלא הוכחה אשמתו כחוק במשפט פומבי שבי ניתנו לו כל הערובות הדרושות להגנתו.

2. לא יורשע אדם בעבירה פלילית על מעשה או על הזנחה שלא נחשבו בשעתם לעבירה פלילית לפי החוק הלאומי או הבינלאומי. לא יוטל עונש חמור מהעונש שהיה נוהג בזמן שעבר את העבירה הפלילית.

סעיף יב.

לא יהא אדם נתון להתערבות שרירותית בחייו הפרטיים, במשפחתו, במעונו, בחליפת מכתבים שלו ולא לפגיעה בכבודו או בשמו הפוב. כל אדם זכאי להגנת החוק בפני התערבות או פגיעה באלה.

סעיף יג.

1. כל אדם זכאי לחופש תנועה ומגורים בתוך כל מדיוה.

2. כל אדם זכאי לעזוב כל ארץ, לרבות ארצו, ולחזור אל ארצו.

סעיף יד.

1. כל אדם זכאי לבקש ולמצוא בארצות אחרות מקלט מרדיפות.

2. אין להסתמך על זכות זו במקרה של האשמה פלילית שמקורה האמיתי במעשי פשע לא-מדיניים או במעשים שהם בניגוד למטרותיהן ולעקרונותיהן של האומות המאוחדות.

סעיף טו.

1. כל אדם זכאי לאזרחות.

2. לא תישלל מאדם אזרחותו דרך שרירות ולא תקופח דרך שרירות זכותו להחליף את אזרחותו.

סעיף טז.

1. כל איש ואשה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנשואין ולהקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת. הם זכאים לזכויות שוות במעשה הנשואין בתקופת הנשואין ובשעת ביפולם.

2. נישואין יערכו רק מתוך הסמה חופשית ומלאה של בני הזוג המיועדים.

3. המשפחה היא היחידה הטבעית והבסיסית של החברה וזכאית להגנה של החברה והמדינה.

סעיף יז.

1. כל אדם זכאי להיות בעל קנין, בין לבדו ובין ביחד עם אחרים.

2. לא יישלל מאדם קנינו דרך שרירות.

סעיף יח.

כל אדם זכאי לחירות המחשבה, המצפון והדת; חירות זו כוללת את הזכות להמיר את דתו או את אמונתו ולתת בטוי לדתו או לאמונתו, לבדו או כציבור, ברשות היחיד או ברשות הרבים, דרך הוראה, נוהג, פולחן ושמירת מצוות.

סעיף יט.

כל אדם זכאי לחירות הדעה והבטוי, לרבות החירות להחיק בדעות ללא כל הפרעה, ולבקש ידיעות ודעות, ולקבלן ולמסרן בכל הדרכים וללא סייגי גבולות.

סעיף ב.

1. כל אדם זכאי לחירות ההתאספות וההתאגדות בדרכי שלום.

2. לא יכפו על אדם השתייכות לאגודה.

סעיף כא.

1. כל אדם זכאי להשתתף בהנהלת ארצו, בין השתתפות ישירה ובין דרך נציגות שובחרה בבחירות חופשיות.

2. כל אדם זכאי לשויון בכניסן בכניסה לשירות במנגנון של ארצו.

3. רצון העם הוא היסוד לסמכותה של הממשלה. העם ידיע את רצונו בבחירות כשרות הנשנות לעיתים מזזמנות, לפי זכות בחירה כללית ושווה ובהצבעה חשאית, או לפי סדר של בחירה חופשית כיוצא בזש.

סעיף כב.

כל אדם, כחבר החברה, זכאי לבטחון סוציאלי וזכאי לתבוע שהזכויות הכלכליות הסוציאליות והתרבותיות, שהן חיוניות לכבודו כאדם ולהתפתחות החופשית של אישיותו, יובטחו במשמץ לאומי ובשיתוף פעולה בינלאומי בהתאם לארגונה ולאוצרותיה של המדינה.

סעיף כג.

1. כל אדם זכאי לעבודה, לבחירה חופשית של עבודתו, לתנאי עבודה צודקים והוגנים ולהגנה מפני אבטלה.

2. כל אדם, ללא כל הפכיה, זכאי לשכר שווה בעד עבודה שווה.

3. כל עובד זכאי לשכר צודק והוגן, אשר יבטיח לו ולבני ביתו קיום הראוי לכבוד האדם שיושלם, אם יהיה צורך בכך, על ידי אמצעים אחרים של הגנה סוציאלית.

4. כל אדם זכאי לאגד אגודות מקצועיות ולהצטרף לאגודות כדי להגן על עניניו.

סעיף כד.

כל אדם זכאי למנוחה ולפנאי, ובכלל זש הגבלת שעות העבודה במידה המתקבלת על הדעת וחופשה בשכר לעיתים מזומנות.

סעיף כה.

1. כל אדם זכאי לרמת חיים נאותה לבריאותם ולרווחתם, שלו ושל בני ביתנ. לרבות מזון, לבוש, שיכון, טיפול רפואי, שירותים סוציאליים כדרוש וזכות לבטחון במקרה של אבטלה, מחלה, אי-כושר לעבודה, אלמון, זקנה או מחסור אחר בנסיבות שאינן תלויות בו.

2. אמהות וילדות זכאיות לטיפול מיוחד ולסיוע. כל הילדים, בין שנולדו בנשואין או שלא בנשואין, יהנו במידה שווה מהגנה סוציאלית.

סעיף כו.

1. כל אדם זכאי לחינוך. החינוך ינתן חינם, לפחות בשלבים הראשונים והיסודיים; החינוך בשלב הראשון הוא חובה. החינוך הטכני והמקצועי יהיה מצוי לכל, והחינוך הגבוה יהיה פתוח לכל במידה שווה שעל יסוד הכשרון.

2. החינוך יכוון לפיתוחה המלא של האישיות ולטיפוח יחס כבוד לזכויות האדם ולחירויות היסודיות; החינוך יטפח הבנה, סובלנות וידידות בין כל העמים והקיבוצים הדתיים והגזעיים, ויסייע למאמץ של האומות המאוחדות לקיים את השלום.

3. להורים זכות בכורה לבחור את דרך החינוך ליליהם.

סעיף כז.

1. אדם זכאי להשתתף תוך חירות בחייו התרבותיים של הציבור, ליהנות מהאמנויות ולהיות שותף בהתקדמות המדע ובברכתו.

2. כל אדם זכאי לוגנת האינטרסים המוסריים והחמריים הכרוכים בכל יצירה מדעית, ספרותית, או אמנותית שהיא פרי רוחו.

סעיף כח.

כל אדם זכאי למשטר סוציאלי ובינלאומי, שבו אפשר יהיה לקיים במלואן את הזכויות והחרויות אשר נקבעו בהכזש זו.

סעיף כט.

1. כל אדם יש לו חובות כלפי הכלל, כי רק בתוך הכלל נתונה לו האפשרות להתפתחות החופשית והמלאה של אישיותו.

2. לא יוגבל אדם בזכויותיו ובחירויותיו, פרט לאותן ההגבלות שנקבעו בחוק על מנת להבטיח את ההכרה בזכויות ובחירויות של הזולת ואת יחס הכבוד אליהן, וכן את מילוי הדרישות הצודקות של המוסר, של הסדר הציבורי ושל טובת הכלל בתוך חברה דמוקרטית.

3. לעולם לא ישתמשו בזכויות ובחירויות אלה בניגוד למטרותיהן ולעקרונותיהן של האומות המאוחדות.

סעיף ל.

שום דבר בהכרזש זו לא יתפרש כאילו הוא בא להקנות למדינה, לציבור או ליחיד כל זכות שהיא לעסוק בפעולה או לבצע מעשה שתכליתם לקפח כל זכות או חירות מן הזכויות והחירויות הקבועות בהכרש זאת.

 

 

MORE TRANSLATIONS UDHR

 

 

 

 

HEBREW LANGUAGE

Hebrew /ˈhbr/ (עִבְרִית ʿIvrit [ʔivˈʁit] ( listen) or [ʕivˈɾit] ( listen)) is a West Semitic language of the Afroasiatic language family. Historically, it is regarded as the language of the Hebrews/Israelites and their ancestors, although the language was not referred to by the name Hebrew in the Tanakh. The earliest examples of written Paleo-Hebrew date from the 10th century BCE, in the form of primitive drawings.

Hebrew had ceased to be an everyday spoken language by around 200 CE, and survived into the medieval period only as the language of Jewish liturgy and rabbinic literature. Then, in the 19th century, it was revived as a spoken and literary language, and, according to Ethnologue, is now the language of 9 million people worldwide, of whom 7 million are from Israel. The United States has the second largest Hebrew speaking population, with about 221,593 fluent speakers, mostly from Israel.

Modern Hebrew is one of the two official languages of Israel (the other being Arabic), while Classical Hebrew is used for prayer or study in Jewish communities around the world today. Ancient Hebrew is also the liturgical tongue of the Samaritans, while modern Hebrew or Arabic is their vernacular. As a foreign language, it is studied mostly by Jews and students of Judaism and Israel, and by archaeologists and linguists specializing in the Middle East and its civilizations, as well as by theologians, and in Christian seminaries.

The Torah (the first five books of the Hebrew Bible), and most of the rest of the Hebrew Bible, is written in Classical Hebrew, and much of its present form is specifically the dialect of Biblical Hebrew that scholars believe flourished around the 6th century BCE, around the time of the Babylonian exile. For this reason, Hebrew has been referred to by Jews as Leshon HaKodesh (לֶשׁוֹן הֲקוֹדֶשׁ), "The Holy Language", since ancient times.

Early forms

 

Standard forms

 

 

     
Regulated by Academy of the Hebrew Language
האקדמיה ללשון העברית(HaAkademia LaLashon HaʿIvrit)
 

Language codes

ISO 639-1 he
ISO 639-2 heb
ISO 639-3 Variously:
heb – Modern Hebrew
hbo – Ancient Hebrew(liturgical)
smp – Samaritan Hebrew(liturgical)
xdm – Edomite (extinct)
obm – Moabite (extinct)
Linguasphere 12-AAB-a
     

 

 

ETYMOLOGY

The modern word "Hebrew" is derived from the word "Ibri" (plural "Ibrim"), one of several names for the Jewish people. It is traditionally understood to be an adjective based on the name of Abraham's supposed ancestor, Eber ("Ebr" עבר in Hebrew), mentioned inGenesis 10:21. This name is possibly based upon the root "ʕ-b-r" (עבר) meaning "to cross over". Interpretations of the term "ʕibrim" link it to this verb; cross over and homiletical or the people who crossed over the river Euphrates.

In the Bible, the Hebrew language is called Yәhudit (יהודית) because Judah (Yәhuda) was the surviving kingdom at the time of the quotation (late 8th century BCE (Is 36, 2 Kings 18)). In Isaiah 19:18, it is also called the "Language of Canaan" (שְׂפַת כְּנַעַן).

HISTORY

Hebrew belongs to the Canaanite group of languages. In turn, the Canaanite languages are a branch of the Northwest Semitic family of languages.

According to Avraham ben-Yosef, Hebrew flourished as a spoken language in the kingdoms of Israel and Judah, during about 1200 to 586 BCE.[16][unreliable source?] Scholars debate the degree to which Hebrew was a spoken vernacular in ancient times following theBabylonian exile, when the predominant international language in the region was Old Aramaic.

Hebrew was nearly extinct as a spoken language by Late Antiquity, but it continued to be used as a literary language and as the liturgical language of Judaism, evolving various dialects of literary Medieval Hebrew, until its revival as a spoken language in the late 19th century.

 

In its widest sense, Classical Hebrew means the spoken language of ancient Israel flourishing between the 10th century BCE and the turn of the 4th century CE.[20] It comprises several evolving and overlapping dialects. The phases of Classical Hebrew are often named after important literary works associated with them.

Hebrew script used in writing a Torah scroll. Note ornamental "crowns" on tops of certain letters.

Sometimes the above phases of spoken Classical Hebrew are simplified into "Biblical Hebrew" (including several dialects from the 10th century BCE to 2nd century BCE and extant in certain Dead Sea Scrolls) and "Mishnaic Hebrew" (including several dialects from the 3rd century BCE to the 3rd century CE and extant in certain other Dead Sea Scrolls).However, today, most Hebrew linguists classify Dead Sea Scroll Hebrew as a set of dialects evolving out of Late Biblical Hebrew and into Mishnaic Hebrew, thus including elements from both but remaining distinct from either. By the start of the Byzantine Period in the 4th century CE, Classical Hebrew ceases as a regularly spoken language, roughly a century after the publication of the Mishnah, apparently declining since the aftermath of the catastrophic Bar Kokhba War around 135 CE.

Around the 6th century BCE, the Neo-Babylonian Empire conquered the ancient Kingdom of Judah, destroying much of Jerusalem and exiling its population far to the East inBabylon. During the Babylonian captivity, many Israelites were enslaved within the Babylonian Empire and learned the closely related Semitic language of their captors, Aramaic. The Babylonians had taken mainly the governing classes of Israel while leaving behind presumably more-compliant farmers and laborers to work the land.[citation needed] Thus for a significant period, the Jewish elite became influenced by Aramaic.[23] (see below, Aramaic spoken among Israelites).

After Cyrus the Great conquered Babylon, he released the Jewish people from captivity. "The King of Kings" or Great King of Persia, later gave the Israelites permission to return. As a result, a local version of Aramaic came to be spoken in Israel alongside Hebrew, also the Assyrian empire before that caused Israel to speak a variant of Aramaic for trade, in Israel-Judea these languages co-mingled. The Greek Era saw a brief ban on the Hebrew language until the period of the Hasmoneans. By the beginning of the Common EraAramaic was the primary colloquial language[dubious – discuss] of SamarianBabylonian and Galileean Jews, and western and intellectual Jews spoke Greek,[citation needed] but a form of so-called Rabbinic Hebrew continued to be used as a vernacular in Judea until it was displaced by Aramaic, probably in the 3rd century CE. Certain Sadducee, Pharisee, Scribe, Hermit, Zealot and Priest classes maintained an insistence on Hebrew, and all Jews maintained their identity with Hebrew songs and simple quotations from Hebrew texts. Other opinions exist on the exact date range from the 4th century BCE to the end of the Roman period.

 

 

 

 

 

 

     
     
     

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Credit : wikipedia.org | ohchr.org

 

UNITED NATIONS

OHCHR

GENERAL ASSEMBLY

SECURITY COUNCIL

UNICEF

UNESCO

HARVARD edX

WHO

UN CHARTER